День Катастрофы

Когда умерла мама , я вдруг поняла что не успела ничего записать
Т.е. все то что ей рассказывала бабушка, а она могла бы рассказать мне, ушло. И нет теперь фамилий и имен огромной львовской семьи закопанной во рву и ушедшей с дымом
анкеты в Яд Вашем она успела передать
יזכור ליום הזכרון לשואה ולמרד

נזכור את אחינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר,

את רחובות העיירה שסאנו כנהרות

ואת הפונדק הבודד עלי אורח;

את הישיש בקלסתר פניו,

את האם בסודרה,

את הנערה בצמותיה

את הטף;

את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם,

את כל עדת היהודים,

אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי;

את האיש שזעק פתאום

ובזעקתו מת;

את האישה שחבקה תינוקה אל לבה

וזרועותיה צנחו;

את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פטמת האם

והיא כחולה וצוננת;

את הרגלים,

את הרגלים שביקשו מפלט

ולא היה מנוס עוד;

ואת שקפצו ידיהם לאגרוף,

האגרוף שחפן את הברזל,

הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד,

והם ברי הלבב

והם פקוחי העיניים

והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע;

נזכור את היום,

את היום בצהריו, את השמש

שעלתה על מוקד הדמים,

את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים;

נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים.

יזכור החי את מתיו כי הנה הם

מנגד לנו,

הנה נבטות עיניהם סביב-סביב,

ואל דמי, אל דמי לנו, עד יהיו חיינו ראויים לזכרם.